רש"ש על סוטה כ״ז

1 גמרא אלא אם נשא תני נמי בת דומה. ק"ל כיון דתני אם נשא תו לא איצטרך לשבושי דומה דהא אפי' ריו"ח מודה דאם כנס לא יוציא כמש"כ התוס':

2 תד"ה ר"א. וגבי יבם כתיב ועמד כו'. תמיהני דהא איתא במו"ק ס"ד כ"א אלא מעתה ועמד ואמר כו' והתניא בין יושב כו' א"ל התם לא כתיב ויעמוד כו' וע"ש בתוס' דועמד ואמר לישנא בעלמא הוא כמו עמדו וקדשו ע"ש וא"כ לק"מ מהתם וצ"ע:

3 במשנה בו ביום כו'. עפרש"י. וק"ל מדוע לא חשיב הכא כל הני דבפ"ה דידים. וי"ל דלא תני הכא אלא מה שדרשו מקראי. א"נ מה שדרש ר"ע לבד. והא דנקיט דרשה דר"י בן הורקנוס. משום דאמר עלה ר"י מי יגלה עפר כו' כמו שאמר על דרשת ר"ע:

4 שם ר"א בנו של ריה"ג אומר אלף כו'. עתוי"ט. ועמש"כ עליו וע"ד התוס' דלקמן ל ב בעירובין נא:

5 רש"י ד"ה שתי פעמים. והאי דנקיט תרי מינייהו כו'. כצ"ל:

6 רד"ה מגרש. פנויה כו' ומאילנות כו'. בב"ב כד ב מסיק לרבנן דאילנות עבדינן ע"ש. ונראה לכאורה דה"ה בערי הלוים לר"א. אלא מדקאמר ואלפים אמה שדות וכרמים משמע דבאלף דמגרש אפי' כרמים דהיינו אילנות נמי לא:

7 רד"ה שקול. משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. כצ"ל:

8 תוס' ד"ה כשם. שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת מבעלה לאחר הבועל כו'. לכאורה קשה דהא אם בא עליה אחר שנאסרה עליו אפי' בשוגג דלא ידע תו אין המים בודקין אותה כלל כדאיתא בתוס' יבמות נח בד"ה ונקה. וצ"ל דהכא מיירי דבשעת השקאה א"י אם בא עליה אחר שנסתרה או לא דבכה"ג בדקי לה כמש"כ התוס' שם:

9 בא"ד הוא מזיד והיא שוגגת כו' אפשר לומר מזיד בה ואת אמרת הכין. עיין מל"מ בפ"ב מהל' סוטה הלי"ב:

10 בהרע"ב ד"ה נטמאה. ו' יתירה דבונטמאה שניה. ר"ל שניה שבמשנה אבל בקרא היא שלישית:

11 שם ד"ה רבי. רבויי דקרא קדריש בין בובאו ובאו. אל תטעה בלשונו דלרבי דריש בדיקת הבועל מכפילת ובאו ובאו דומיא דאיסורו מכפילת נטמאה. דמוכח בגמרא דתלתא ובאו דריש רבי ג"כ לצואה ולעשיה ולידיעה. ובדיקת הבועל יליף מדכתיב בטן וירך: